היי בנות,
אני רוצה לשתף אתכם באירוע שהיה לי בגן עם הסייעת.
עבדתי בחטיבה ציעירה ובה הסייעת אחראית על היצירה.
בעוד אני יושבת עם חצי גן בעבודה החלל השקט, אני שומעת את אחד הילדים בוכה.
אני יוצאת ושואלת מה קרה?
הסייעת מספרת לי שהיא נתנה לילדים לצייר עץ ואותו ילד צייר עץ בצבע אדום!
הסייעת התעצבנה על הילד ואמרה לו לאין עצים אדומים, היא לקחה את הדף וזרקה אותו לפח.
הילד הבוכה אמרה לי שהוא יודע שאין עצים אדומים הוא רצה לצייר עץ דמיוני.
איך הייתן מגיבות כגננות?
אוולין ומשלין
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
היי בנות,
השבמחקהחוויה שאתן מתארות מוכרת לנו מקרוב ואנו צרות על הנושא הזה.
הפתרון לדעתנו הוא להסביר לסייעת את הרציונל שעומד מאחורי דרך עבודתך שדוגלת באי התערבות בציורי ילדים. ההתערבות בולמת את היצירתיות של הילדים ומטרת הציור היא לא התוצר אלא התהליך וההתנסות.
נשמח לשמוע התפתחויות,
דפנה וגתית
אוולין ומשלין שלום,
השבמחקצר לי לשמוע מקרים כאלה שפוגעים בילד ועוצרים את ההתפתחות הגרפית שלו.
אין ספק שאחרי מקרה מסוג זה לילד ישנם חששות לצייר כפי שהוא מבין ויודע.
פה המקום שלנו כגננות לתת לילדים הגנה ומקום בטוח להתפתח ולדאוג לשלומם ולהיות הגורם המאפשר והמתווך לעולם של הילד עם הסביבה
כגננות למדנו כמה חשוב החופש ואי ההתערבות בציור הילד.
חשוב לעלות נושאים אלו לדיון
תודה על השיתוף
אתי גורסוי